פרויקט: טאפפשששש!

פרויקט קטן ונוסטלגי זה מחזיר אותנו אל סרטי הקונג-פו המביכים של שנות השבעים והשמונים, שבהם כל מכה – למעשה, כל תנועה מהירה של הלוחם – השמיעה רעש צליפה אדיר. טאפפשששש!

סיפורנו מתחיל לפני כמה ימים, כאשר הגיע אליי בדואר מאיביי מודול DFPlayer Mini. למודול קטן וזול זה יש חריץ לכרטיס זיכרון Micro-SD, והוא מסוגל לנגן קובצי MP3 מהכרטיס לפי פקודות דרך ממשק UART או (במידה מוגבלת) פשוט בשינוי מתח בפיני קלט/פלט מסוימים. המודול מתחבר גם ישירות לרמקול קטן (עד 3W), כך שאפשר להשתמש בו בפרויקטים עם מינימום של רכיבים נוספים.

ביום רגיל הייתי בודק את המודול פעם אחת כדי לראות שהוא עובד, נותן פידבק למוכר הסיני, ואז שולח אותו – את המודול, לא את הסיני – למגירה עד שאזדקק לו באמת. אלא שהפעם הייתי עם חום גבוה. כידוע, במצב כזה המוח לא תמיד מתפקד כמו שצריך, והרגשתי שאני פשוט חייב לבנות פרויקט שבו אוכל לתת מכה באוויר, והמודול ישמיע מין טאפפשששש!

יש הרבה מאוד דרכים לגשת לפרויקט כזה, החל מלחצן פשוט וסמוי שיתחבר בחוטים למודול, ועד למיקרו-בקר שינתח בזמן אמת נתונים ממד תאוצה וישלח את המידע באמצעות שידור רדיו כזה או אחר. אני בחרתי ללכת בכיוון אלחוטי, אבל ללא לוגיקה מתוחכמת, אלא עם ג'וק הטיימר המיתולוגי 555 (עוד יש לי כמעט מאה כאלה, שקניתי פעם בכלום כסף – צריך לעשות איתם משהו).

הרעיון הראשוני היה לכוון 555 להפקת גל ריבועי של 38KHz, לחבר את הפלט שלו ללד אינפרה-אדום, ולמתג את החשמל ל-555 דרך חיישן רעידות מכני לא רגיש. כל זה יוחזק בתוך או על כף היד. שינוי התאוצה הקיצוני בסיום המכה יספיק כדי ליצור מגע בחיישן, ואז ה-555 יקבל חשמל וייצור שידור קצר באינפרה-אדום. במקום אחר, בנפרד, אחבר את פין ה"Play" של המודול למקלט אינפרה-אדום שמותאם ל-38KHz. השידור הקצר יגרום למקלט להגיב והמודול ישמיע את הקובץ שהורדתי מהאינטרנט.

מודול DFPlayer Mini עם סוללות, רמקול ומקלט IR (משמאל למטה: המשדר)
מודול DFPlayer Mini עם סוללות, רמקול ומקלט IR (משמאל למטה: המשדר)

הבעיה הייתה שמשך המיתוג של חיישן הרעידות היה קצר מדי. מדדתי וגיליתי שאפילו המכה הנמרצת ביותר לא הספיקה לשידור רצוף של כמה פסגות גל, שדרוש כדי לקבל תגובה מהמקלט. על כן הכנסתי לתמונה עוד 555, הפעם בקונפיגורציה של "Monostable" – כאשר הוא מקבל טריגר, אפילו קצרצר, הוא מוציא פלט רצוף ויחיד באורך נתון (קבעתי אותו ל-50 אלפיות שניה, ליתר ביטחון) וחוזר למצב המקורי. חיברתי את חיישן הרעידות לפין הטריגר, ואת הפלט של ה-555 הזה חיברתי לפין אספקת המתח של ה-555 הראשון.

את כל כוונוני הזמנים ובחירת הנגדים והקבלים המתאימים ביצעתי בעזרת מחשבוני 555 מקוונים – יש אינסוף כאלה, פשוט כתבו "555 calculator" במנוע החיפוש החביב עליכם.

כאספקת חשמל ליחידה המשדרת בחרתי בסוללת 23A (מתח 12V). הסיבה לכך היא שדגם ה-555 הספציפי שיש לי (NE555P) בנוי בטכנולוגיה עתיקה מאוד, ומותאם למתחים של 4.5-16V. אין הרבה סוללות קומפקטיות שמספקות מתחים כאלה, ולא בא לי להתחיל להתעסק עם רכיבי Step-up.

יחידת המשדר של מערכת טאפפשששש!
יחידת המשדר של מערכת טאפפשששש! (לחצו להגדלה)

אפרופו, דגם NE555P הוא גם בזבזני מאוד (צורך כ-10 מיליאמפר במנוחה). למי שרוצה, אפשר להשיג דגמי 555 מודרניים ויקרים יותר, כגון TLC555CP או ICM7555, שמסוגלים לעבוד גם במתח של 2V וצורכים פחות ממיליאמפר אחד במנוחה.

את היחידה המשדרת מסתירים בתוך אגרוף, כאשר הלד בולט קצת הצידה. לכן ציפיתי את הרגליים שלו בסרט דביק, כדי שלחץ האגרוף והמכות לא יגרום שם בטעות לקצר חשמלי. יחידת המקלט צריכה להיות כמובן בקו ראייה מהלד, ובמרחק לא גדול מדי.

כאמור, את אותו הדבר אפשר היה לעשות בצורה קומפקטית יותר, ועם סוללה קטנה ונוחה יותר, אם הייתי משתמש במיקרו-בקר. מצד שני, אם הייתי מפתח מוצר ועלות הרכיבים הייתה השיקול הכי קריטי, יכול להיות שהייתי נשאר דווקא עם ה-555: שניים כאלה, והרכיבים ההיקפיים שלהם, עדיין עולים פחות מהמיקרו-בקר הזול ביותר בשוק.

2 תגובות בנושא “פרויקט: טאפפשששש!”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *