הנה מוצר חדש – בשבילי, לפחות – שיצא לי לעבוד איתו לאחרונה: בד מוליך (Conductive textile). חשוב מאד לציין שישנם המוני סוגים של בד מוליך, עם תכונות ומאפיינים שונים ומגוונים; אני השתמשתי בינתיים בסוג אחד בלבד, שקניתי באתר 4project.co.il, וכל מה שאכתוב נכון רק לגביו.

הבד המוליך כשמו כן הוא: בד גמיש בעל התנגדות חשמלית נמוכה מאד. בעולם החובבים, רוב השימושים עבור הבד המוליך קשורים מדרך הטבע לגאדג'טים לבישים ו/או רכים למיניהם: חולצות עם אלמנטים אלקטרוניים שמופעלים במגע, כריות שמתפקדות כבקרי משחק וכדומה. הבד יכול לשמש כ"חוט חשמל" דקורטיבי עבור רכיבים אחרים, או כחיישן למגע חשמלי.

כשנוגעים ביד בבד המוליך הוא מעורר רושם של משהו פריך, שאם נמעך אותו הוא פשוט ייסדק. כמובן שזה לא נכון, אבל כשחותכים פיסה ממנו במספריים (החיתוך קל מאד) הוא כן מראה נטיה להיפרם בשוליים וצריך תפרים בשביל למנוע זאת. התפירה נעשית באמצעות חוט ומחט רגילים – ואפשר להיעזר גם בחוט מוליך במקום בחוט תפירה סטנדרטי.

הבד המוליך במבט קצת יותר קרוב

הבעיה הכי גדולה עם הבד המוליך היא איך לחבר אותו בצורה אמינה לחוטי החשמל הרגילים, לצורך חיבור למיקרו-בקר או לרכיבים אחרים. האתר הזה מציע המון טכניקות לעשות זאת, החל מתפירה הדוקה עם חוט מוליך וכלה בהלחמה של קצה חוט החשמל ישירות אל הבד (ברוב הבדים, אגב, זה לא עובד). אני השתמשתי בלחצניות מתכתיות, שנקראות באנגלית Metal poppers או Metal snap fasteners. אפשר להשיג אותן בחנויות לצורכי תפירה, במחיר של שקל או שניים לסט של ארבעה חלקים – זכר, נקבה ומחבר עבור כל אחד מהם. ככה, בערך, זה נראה:

כדי לחבר חוט חשמל לבד מוליך בעזרת לחצניות, מחדירים קודם כל את השפיצים החדים (מימין בתמונה) דרך הבד. מהצד השני של הבד מלבישים על השפיצים את הטבעת של חלק זכר או נקבה (הטבעת הזאת נראית בבירור משמאל בתמונה). מכניסים את קצה חוט החשמל החשוף בין הטבעת לבין הבד, ואז לוחצים על כל העסק משני הצדדים בכוח, בו-זמנית, בעזרת פלאייר גדול או מכשיר ייעודי. השפיצים מתעקמים לתוך המסילה שבטבעת ויוצרים חיבור מכני חזק מאד. וודאו שחוט החשמל לא בורח תוך כדי הלחיצה, כי יהיה קשה מאד להפריד את החלקים אחר כך! ושימו לב שהלחצניות שאתם משיגים הן אכן ממתכת, ולא סתם בצבע מתכת או עם ציפוי מבודד.