פרויקט: לסלי לעניים

אחרי שהוצאתי מהקופסה את הרדיו-דיסק הפשוט שקניתי לילדים, הבחנתי בין חומרי האריזה בשני קלקרים לא-שגרתיים: מעין צלחות עגולות עם שוליים ישרים וגבוהים, וארבעה חריצים רחבים על ההיקף. הקלקרים האלה פשוט התחננו לגורל מעניין יותר מאשר פח הזבל – ואחרי שתפסו מקום על המדף כמה ימים הבנתי פתאום מה אפשר לעשות איתם: רמקול לסלי!

צלחות הקלקר המקוריות + מנוע חשמלי קטן
צלחות הקלקר המקוריות + מנוע חשמלי קטן

רמקול לסלי (או לזלי – Leslie Speaker) הוא מתקן אקוסטי יוצא דופן, שנולד בתקופה שלפני עיבוד הצלילים הדיגיטלי. כפי ששמו מרמז מדובר ברמקול, אך הממברנה הרוטטת שמפיקה את הצליל אינה מופנית לחלל הפתוח, כמו ברמקולים רגילים, אלא לתוך מעין כיפה מסתובבת שממנה יוצאות שתי "חצוצרות". להמחשה, חישבו על צללית הראש של שרק. אחת החצוצרות הללו חסומה ומשמשת רק לאיזון המשקל: השניה פתוחה, והסיבוב המהיר של הכיפה "משדר" למעשה את הצליל דרכה סביב-סביב, במעגל. במהירות מספיק גבוהה, אפקט הדופלר וההשפעות האחרות של מבנה הלסלי גורמים למאזין – שנמצא כמובן במיקום פחות או יותר קבוע – לשמוע את הצליל בתוספת ויברטו, מין רעד אחיד.

כמובן, רמקולי לסלי לא נועדו להאזנה ביתית להקלטות, אלא ליצירה של אפקטים מוזיקליים. פינק פלויד, לדוגמה, השתמשו באפקט כזה פה ושם: אפשר לשמוע אותו בצורה בולטת בתחילת השיר Echoes. אז אמנם אני לא פינק פלויד, וגם לא דונלד לסלי שהמציא את המתקן המיוחד הזה, אבל בכל זאת אספתי כמה חלקים מפה ומשם והתחלתי להרכיב מהם את הלסלי שלי.

השלב הראשון היה לחבר את המנוע לתחתית של אחד הקלקרים, ולשם כך צריך היה לאתר את האמצע שלו. כדי לעשות זאת השתמשתי בטריק גאומטרי חמוד שלמדתי מספר ישן: לוקחים דף, שהפינה שלו היא כידוע בת תשעים מעלות, ומניחים את הפינה הזו על ההיקף של המעגל (הקלקר). הקו שעובר בין שתי הנקודות שבהן "צלעות" הדף נוגעות בהיקף הוא קוטר! מניחים את הדף שוב במקום אחר ומסמנים קוטר נוסף. המקום בו שני הקטרים נפגשים הוא כמובן המרכז.

כשהפינה על ההיקף, נקודות המפגש שלו עם הצלעות הן קוטר
כשהפינה על היקף המעגל, נקודות המפגש שלו עם הצלעות הן קוטר

לצערי, התאמת גלגל השיניים של המנוע למרכז הזה לא היתה מושלמת, כך שהסיבוב ה"צלחת" לא היה מדויק במאה אחוזים. בכל אופן, חיברתי למנוע חוטי חשמל ארוכים, ואחרי שווידאתי שהדבר לא יפריע לתנועת הציר, הדבקתי אותו בדבק חם לבסיס עץ קטן שקניתי בחנות "הכל בשקל".

לאחר מכן הדבקתי את צלחת הקלקר השניה על גבי הראשונה במהופך כדי ליצור "כלוב", ועטפתי את הצלחות מסביב עם מסקינג טייפ – הכל פרט לאחד מארבעת החריצים המקוריים, אותו פתחתי מחדש בסכין יפנית כדי שהצליל יוכל לצאת דרכו בקלות. כעת סיפקתי למנוע חשמל כדי שיסתובב, ובעזרת מרקר (שהחזקתי בנקודה אחת) צויר על הצלחת העליונה עיגול, בערך בקוטר של הרמקול בו התכוונתי להשתמש.

החלק הקל: לצייר עיגול מושלם על משטח מסתובב!

החלק הקל: לצייר עיגול מושלם על משטח מסתובב!החיתוך של העיגול הזה בפועל היה חלק פחות קל ופחות מסודר, ולכן לא ארחיב עליו את הדיבור… בכל אופן, המשכתי הלאה וניסרתי מוט עץ קטן, חיברתי אותו בבורג לבסיס במאונך, ולראשו חיברתי בבורג נוסף ציר מתכת קשיח שגיליתי ממש במקרה בחנות לכלי עבודה. הציר נועד להחזיק את הרמקול בדיוק מעל החור העגול שבכלוב הקלקר, והיתרון הגדול שלו הוא שהוא עשוי ממתכת ברזלית כלשהי, כך שאין צורך בהדבקות נוספות – הרמקול פשוט מתמגנט לזה!

לצורך ההדגמה כתבתי תוכנית זעירה לארדואינו, שמשמיעה צליל אקראי בן חצי שניה פעם בשניה:

void setup() {
   pinMode(7, OUTPUT);
}

void loop() {
   tone(7, random(20) * 50 + 50);
   delay(500);
   noTone(7);
   delay(500);
}

וחיברתי הכל ביחד. את התוצאה אתם יכולים לראות ולשמוע בסרטון הבא – רק היזהרו, כי הצלילים עלולים לעצבן קצת את האנשים שסביבכם… 🙂

להרשמה
הודע לי על
2 תגובות
מהכי חדשה
מהכי ישנה לפי הצבעות
Inline Feedbacks
הראה את כל התגובות

אהבתי את השיטה למציאת מרכז מעגל.

ממש פרויקט מגניב!