כשעלה הצורך לקנות ונטה, ולא חשוב כרגע למה, ניצבו בפני שתי ברירות: ונטה חד-כיוונית "פשוטה", או ונטה משוכללת במחיר כמעט כפול, שאפשר להחליף בה את כיוון המאוורר לפי הצורך. הפונקציה הדו-כיוונית נראתה לי מספיק שימושית, בהתחשב בצרכים, כדי להשקיע את הסכום הנוסף, אך בתוך הקופסה חיכתה לי הפתעה לא נעימה. במקום מתג מובנה פשוט, או חוט משיכה להחלפת הכיוון, נראה היה שקיבלתי רק "תשתית להחלפה". שיחה זועמת לחנות אישרה את החשד: כדי לבצע את החלפת הכיוון בפועל, בהנחה שלא בא לי לפרק את הוונטה כולה ולהבריג החוצה ופנימה חוטים כל פעם מחדש, אזדקק למפסק קיר מיוחד (שעולה בערך כמו ונטה חד-כיוונית), וכמובן שהתקנתו צריכה להתבצע על ידי טכנאי מטעם החנות, שגם הוא מן הסתם לא עובד בחינם.

במקרים כאלה, התגובה הספונטנית שלי היא – וסליחה על הביטוי – זובי. רוצים לסחוט ממני ארבע-מאות שקל אקסטרה על משהו שהיה אמור להיות במוצר המקורי? בפרנציפ אני אמצא לבד פתרון נוח וזול יותר. פוסט זה הוא סיפורו של הפתרון שמצאתי.

לפני שנתחיל, נזכיר למען הסר כל ספק: חשמל ביתי עלול להרוג, והתעסקות איתו יכולה להשמיד מכשירי חשמל ולשרוף את הבית. מי שלא יודע מה הוא עושה, שלא יעשה – ובכל מקרה, חשמלאי מוסמך צריך לבדוק ולאשר כל שינוי. שלא תגידו שלא אמרתי.

ובנימה אופטימית זו נחזור לוונטה הסוררת. היא מגיעה ללא חוט חשמל – אותו צריך להתקין בנפרד – ויש בה ארבעה חיבורים פנימיים. אחד לחוט החום (פאזה, או L), אחד לחוט הכחול (אפס, או N) – ועוד שניים, שחיבור "אפס" לאחד מהם גורם למאוורר להסתובב בכיוון אחד, ואילו חיבור "אפס" לשני גורם לו להסתובב בכיוון ההפוך. במילים אחרות, כדי לתפעל את הוונטה, אני אזדקק למפסק אחד להפעלה וכיבוי, וכן לשני חוטים נוספים ולמנגנון בורר שיאפשרו לי לקבוע את כיוון המאוורר. דרישות נוספות הן שכל זה יהיה יציב, חזק ובטיחותי, ורחוק ככל האפשר מטווח ההשפעה של ילדים קטנים. הנה שרטוט סכמטי של התוכנית:

בחירת הכיוון, כפי שהיא מוצגת בשרטוט, היא אחד-לאחד מה שמכונה "מפסק מחליף": מתקן שלא סתם מנתק או מחבר בין חוט "כניסה" לחוט "יציאה", כפי שעושה מפסק תאורה רגיל, אלא מחבר אחד משני חוטי "יציאה" אל חוט ה"כניסה" ומנתק ממנו את השני. בדרך כלל משתמשים במפסקים מחליפים בחדרי שינה, בהם השליטה בתאורה הראשית מתבצעת בשני מקומות נפרדים: בכניסה לחדר ובמיקום נגיש לצד המיטה. כך זה נראה במציאות:

המפסקים שבתמונה הם מפסקים מחליפים מסוג "על הטיח", שאינו מצריך חציבה בקיר. הם עלו לי 17 ש"ח ליחידה, וקניתי שניים כי לא היה בחנות מפסק "על הטיח" רגיל.  זו לא בעיה: פשוט משאירים את אחת ה"יציאות" של המפסק המחליף לא מחוברת, והוא יתפקד כמפסק רגיל לכל דבר. החשבון עד כה: 34 ש"ח.

מציאת חוטי חשמל מתאימים לא היוותה בעיה: עם הזמן הצטברו אצלי, ממכשירים שפירקתי בשביל הכיף או הטור שלי ב-ynet, די חוטים באיכות גבוהה למטרה זו. כלומר, תוספת מחיר עבור החוטים: אפס ש"ח. כל שנותר לעשות הוא לממש, בעזרת החוטים והמפסקים, את החיווט שהוצג בסכמה. אגב, כלי עבודה שהביא הרבה תועלת ונוחות בתהליך הוא חושף החוטים האוטומטי (Automatic Wire Stripper) שעלה דולרים ספורים ומככב באחת התמונות בהמשך.

המפסק הראשון (הקרוב יותר ל"קיר") מעביר את חוט האפס כמות שהוא למפסק השני, ואילו את חוט הפאזה הוא מעביר דרך המנגנון הפנימי שלו, כדי לאפשר חיבור או ניתוק של מנוע הוונטה מהחשמל. איננו זקוקים לחוט ההארקה שמגיע מהשקע, ולכן השארתי אותו קצוץ ומכוסה בבידוד שימנע מגע בטעות בינו לבין חוט אחר כלשהו. כדי לצמצם את מספר החוטים הגלויים לעין ולשפר את האסתטיקה של היצירה, קדחתי חור בפלסטיק החיצוני של כל מפסק והצבתי את החורים זה מול זה, כך שהחוטים יעברו דרכם: כשהמפסקים יותקנו בצמוד זה לזה על הקיר, החוטים הללו יהיו סמויים מעין ובעיקר בטוחים ולא נגישים.

המפסק השני מקבל ב"כניסה" (דרך החור הצדדי) חוט פאזה וחוט אפס. את הפאזה הוא מעביר כמות שהיא אל הוונטה, ואילו חוט האפס מפוצל לשניים באמצעות מחבר מתאים. חצי אחד ממשיך למנוע הוונטה, והחצי השני נכנס למנגנון המחליף ומשם לאחד משני חוטים, שקובעים את כיוון המאוורר. נשמע מסובך? התמונה תעזור להבין:

לרוע המזל, האסתטיקה החיצונית והחוטים שהשגתי חייבו שאחד מחוטי ה"אפס" לקביעת הכיוון יהיה חום, וזאת בניגוד לקוד הצבעים המקובל בחשמל הביתי.

בכל אופן, בדיקה בתנאי "מעבדה" הוכיחה שזה עובד. השלב הבא הוא להעביר את כל המערכת ליעדה, להתקין כל דבר במקומו, לבצע את בדיקות הבטיחות המתאימות ולהנות מהבריזה. חומרים ועבודה: 34 ש"ח במקום כ-300 או 400. ההנאה שבעשייה עצמית ובלהראות לחנות ההיא שהעם לא פראייר: Priceless… 🙂