לוח ההערכה שקיבלתי במתנה מ-Microchip מהווה הזדמנות מצוינת להסביר ולהדגים את ה-CLC – אחד מהמודולים הפריפריאליים המוזרים והמעניינים ביותר שצצים במיקרו-בקרים בשנים האחרונות.
בעבודה עם רכיבים אלקטרוניים, ה-Datasheet הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. עם זאת, במיקרו-בקרים ורכיבים מתקדמים אחרים, קיים מסמך נוסף שמפתחים רציניים חייבים להכיר: ה-Errata.
מקרה קיצוני של טעויות בסיליקון: לוח פיתוח שהתמיכה בו הופסקה רשמית
פונקציות ה-random המוכרות נותנות לנו התפלגות אחידה של תוצאות. מה עושים אם צריך דווקא התפלגות בצורת פעמון, או בשמה המקצועי "התפלגות נורמלית"? הנה פתרון פשוט, היישר משיעורי המבוא לסטטיסטיקה.
פחות מ-150 מחזורי שעון מאז הפוסט הקודם בנושא: הנה הפרטים על השלמת פרויקט "גלאי השבת", המערכת מבוססת המיקרו-בקר האיטית ביותר בעולם שעוד יש לה איזשהו שימוש…
נבואות הזעם על מותה הקרוב של ארכיטקטורת AVR התבדו, והשאלה עתיקת היומין – מה עדיף, PIC או AVR – חזרה להיות רלוונטית. האם התשובה השתנתה לאור ההתפתחויות האחרונות?
ספריית SoftwareSerial הכושלת מוכרת לכל משתמש ארדואינו שהיה צריך אי-פעם לעבוד בתקשורת UART מול שני רכיבים (או מול רכיב ומחשב). לעתים קרובות, מצב כזה מחייב בסופו של דבר מעבר למיקרו-בקר גדול ויקר בהרבה, שתומך ביותר מ-UART אחד בחומרה; אבל בתנאים מסוימים, מיקרו-בקרים חדשים ממשפחת PIC מציעים פתרון אחר, מתוחכם ואלגנטי.
באחד הפרויקטים שאני עובד עליהם לאחרונה, המיקרו-בקר התבקש ליצור לעצמו מספר זיהוי ייחודי לפי פקודה, ברמת אקראיות גבוהה מספיק כדי שמספרים "כפולים" יהיו נדירים גם במערכת שכוללת הרבה מיקרו-בקרים כאלה. מאיפה משיגים ביטים אקראיים כדי "להתניע" את מחולל המספרים הפסודו-אקראיים, ומה עושים כשהמחולל עצמו נותן לנו מעט מדי אפשרויות?
האם אפשר לנסח אלגוריתם לקריאה של מקודד סיבובי, שפותר לגמרי את בעיית ה-Bounce מצד אחד, ומצד שני לא נופל בפח של היפוך כיוון הסיבוב כפי שקרה לאלגוריתם הקודם שלי?