חילוץ של פינים מולחמים הוא אחת ממטלות האלקטרוניקה המתסכלות ביותר. האם מלחם-שואב חצי-אוטומטי מסין ב-90 ש"ח יכול לעשות לנו חיים קלים יותר?

רקע

כל מי שניסה לפרק רכיבי Through-hole ממעגל מכיר את הבעיה: בדיל, כשיש מספיק ממנו סביב רגל הרכיב, אינו הולך לשום מקום: גם כשהוא מותך לגמרי הוא ממשיך להיצמד למתכת, כמו טיפת מים לעור, וצריך להפעיל כוח מכאני כדי לחלץ את הרכיב מאחיזתו. אם יש לרכיב יותר מנקודת מגע מולחמת אחת ללוח – כפי שקורה בדרך כלל – אנחנו בבעיה, כי עד שנחמם נקודה אחת, האחרות כבר יתקררו ויתמצקו מחדש. חימום של פני השטח באוויר חם, שעובד מצוין עם רכיבי SMT, לרוב לא יתאים כאן כי השטח גדול מדי ויש יותר מדי בדיל. או שלא נצליח לחמם הכול מספיק, או שהכול יתחמם יותר מדי וייגרם נזק היקפי. צריך לסלק איכשהו את הבדיל העודף.

כל משאבות הבדיל הידניות הזולות סובלות מחסרון אחד ענקי: אין בהן אלמנט חימום. כשהמלחם בנפרד והמשאבה בנפרד, אחד מהם חייב תמיד לוותר קצת לשני, והתוצאות הן בהתאם. בקצה השני של הסקאלה יש מלחמים-שואבים אוטומטיים: מעין מלחמים עם ראש מנוקב, שמשאבה חשמלית שואבת דרכו ברציפות ובעוצמה את הבדיל שנמס. מכשירים אלה עושים עבודה נהדרת (אם להסתמך על יוטיוב), אבל הם יקרים מאוד.

בין לבין נמצאים מכשירים כמו המשאבה שבפוסט הזה – דגם שאפילו אין לו שם ושעולה בעליאקספרס בסביבות $27 כולל משלוח. ראש המשאבה מחמם כמו מלחם, אך השאיבה אינה רציפה אלא בתנועת בוכנה: בכל פעם שלוחצים על הכפתור האדום הקטן, סולנואיד פנימי נכנס לפעולה, מושך את הבוכנה ויוצר ואקום ששואב את הבדיל פנימה. כשעוזבים את הכפתור הבוכנה חוזרת למקומה בסיוע קפיץ. המשמעות היא, קודם כל, שהמשאבה הזו מגושמת יחסית, ודבר שני, השאיבה מקוטעת ומוגבלת בעוצמתה. אבל בשורה התחתונה, האם זה מספיק?

ניסוי והתרשמות

הקורבן הראשון שלי היה מודול LCD עתיק שסיים את חייו. אחרי שהסרתי את כל החלקים השבירים, החלטתי לנסות לשחרר את ה-header – שורה של 14 פינים בריווח 2.54 מ"מ (מימין למעלה בתמונה). מניסיון עבר אני יודע שעם משאבה ידנית, זוהי משימה מתסכלת וקשה מאוד.

למשאבה לוקח הרבה זמן להתחמם. כבר התרגלתי לפינוק היחסי של תחנת הלחמה, וכאן עברו אולי שתי דקות עד שראש המשאבה הצליח להמיס את הבדיל. לפי המפרט בדף המוצר, אגב, מדובר על 30W – לחימום, לא לסולנואיד… המשאבה עצמה אמנם מגושמת, אך במידה נסבלת: אפשר בהחלט לעבוד ולתפעל אותה ביד אחת בלי לחשוש שתיפול. אם נתעלם מחוט החשמל ומבדיל שיצטבר בפנים בעתיד, היא שוקלת כ-270 גרם. לשימוש מזדמן כמו שלי, גם זה בסדר גמור. רק שימו לב לא להניח אותה בסטנד של מלחמים רגילים, כי היא כבדה מדי וכל העסק יתמוטט.

ובכן, נדרשה יותר מלחיצת כפתור אחת לכל הלחמה כדי להגיע לתוצאות שרואים בתמונה, וגם אז, ה-header לא נפל מעצמו החוצה. הפינים עדיין היו מולחמים בכמות זעירה של בדיל לחורים. אבל הכמות הזו הייתה כה קטנה, שעם קצת דחיפה ומשיכה ביד הפינים השתחררו וה-header יצא בשלמותו. באותו אופן בדיוק הצלחתי לשחרר את אלמנט תאורת הרקע של ה-LCD (משמאל בתמונה), שהולחם ללוח בשני פינים.

בקיצור, צריך להשקיע בעבודה גם עם המשאבה הזו, אך משמעותית פחות עבודה מאשר עם משאבה ידנית, והתוצאה הרבה יותר טובה. היא מרעישה, כמובן, אם כי במידה סבירה. לא מומלץ כשמישהו מנמנם בחדר הסמוך, אך ממש לא יקפיץ את השכנים בשעת מנוחת הצהריים. ה"רתע" מפעולת הבוכנה הוא קלוש ולא מפריע להחזקה יציבה במקום.

תחזוקה

המשאבה הגיעה עם 3 ראשים להחלפה (הראש הוא רק החלק החרוטי הקטן שמתברג בקצה המשאבה), ועם מחט פלדה(?) ארוכה לניקוי סתימות. אני מקווה שלא אזדקק להם לעתים קרובות. כמו במשאבות הידניות, צריך לסלק מדי פעם את הבדיל שהצטבר בתוך המשאבה עצמה. לשם כך מבריגים את המכסה השחור של של "גוף" המשאבה. הנה מה שיש בפנים:

מספיק לדפוק קצת את החלקים על משטח העבודה כדי ששאריות הבדיל יפלו החוצה. לאחר מכן משחילים את מוט המתכת לתוך הקפיץ (מימין בתמונה) אם הם נפרדו, מחזירים הכול למקום ומבריגים מחדש את המכסה. פשוט וקל.

מסקנות

אם אתם נתקלים בלוח עקשן אחד פעם בשנה בערך, חבל על הכסף. מי שמבצע עבודות פירוק ברמה יומיומית כבר מחזיק, אני מקווה, כלים מקצועיים יותר. לכל מי שבאמצע, המלחם-שואב הזה יכול להיות כלי עזר שהייתי מגדיר אותו כ"מספיק טוב". אני רק מקווה שהוא ישרוד די זמן כדי להצדיק את המחיר ואת המקום שהוא תופס, וכמובן שאעדכן את הפוסט אם יהיו התפתחויות בעניין זה.

את המכשיר קניתי בקישור הזה.