רגע לפני שהגיעו הקורקינטים והאופניים החשמליים, מדרכות ישראל הוצפו בילדים על "הוֹברבּוֹרד" – כלי רכב שלמרות התחכום הטכנולוגי והקומפקטיות, תמיד נראה מגוחך להפליא. הגיע הזמן לפרק אחד כזה, לראות מה יש בפנים ואולי גם לחלץ כמה רכיבים שימושיים.
לפני שמתחילים, אזהרה חשובה בנוגע לפירוק הוברבורדים: יש בפנים סוללה – מארז סוללות, ליתר דיוק – עם הרבה מאוד וולטים ואמפרים, משהו שיכול בקלות להרוס לכם את היום. היזהרו מאוד עם כלי העבודה!
ההוברבורד שמככב בפוסט הזה הגיע לידיי אחרי שבעליו גילה – בדרך הקשה – פיצ'ר מאוד בעייתי: לנוכח איזושהי בעיה, ככל הנראה התחממות יתר תוך כדי נסיעה, ההוברבורד החליט להגן על הרכיבים שלו באמצעות בלימה פתאומית. כן, מה שאתם קוראים.
לקחתי מברג פיליפס גדול והוצאתי את כל הברגים הגלויים לעין. הם החזיקו את כיסויי הפלסטיק בצד התחתון. הנה מה שהתגלה מתחתם: מימין בכחול הסוללה, באזור המקביל משמאל הלוח הראשי (עם כל הקבלים הכחולים והשחורים), ובקרבת הגלגלים לוחות נוספים שנדבר עליהם בהמשך. החוטים שהולכים לכיסויים הם של לוחות קטנים עם לדים, שמוחזקים במקומם על ידי חלק פלסטי מוברג ודבק חם. ציר המתכת באמצע, שמאפשר לשני חלקי ההוברבורד להסתובב זה ביחס לזה, הוא חלול, והרבה חיווט עובר דרכו.
בתמונה הבאה רואים את המנגנון שמאפשר להוברבורד לדעת מתי מישהו עומד עליו, או לא. זיכרו שזהו מבט מלמטה. בצד התחתון של הלוח הצדדי (זה שאני מחזיק) יש שני מפסקים אלקטרו-אופטיים פשוטים, שביומיום נמצאים מתחת לשני פסים (אלה שנראים כמו ידיות בתוך השקעים העגולים). הפסים הם חלק ממבנה עשוי גומי, או חומר גמיש אחר, שמאפשר להם לעלות או לרדת בהתאם ללחץ על משטחי הדריכה. כלומר, כשמישהו עומד על ההוברבורד, המלבנים השחורים נדחקים לתוך צורת ה-U של החיישנים, חוצצים שם בין הלד לבין הפוטו-טרנזיסטור שמולו, וכך המיקרו-בקר שעל הלוח יודע שיש שם מישהו.
כל גלגל, ליתר דיוק הציר שלו, מחוזק לשלדה באמצעות מכסה מאסיבי וארבעה ברגים רציניים שמצריכים הרבה מאוד כוח לפתיחה:
הגלגל עצמו מורכב מארבעה חלקים. שלושה מופיעים למטה: צמיג, מעטפת, והמנוע עם המון סלילי הנחושת (ליתר דיוק, זהו החלק הסטטי של המנוע, כי החלק המסתובב הוא המעטפת עם הצמיג). החלק הרביעי, שאינו בתמונה, הוא מכסה פנימי אותו אפשר לראות בתמונה הקודמת. גם במכסה הפנימי וגם במעטפת יש מיסבים גדולים ויפים, אבל הם מוחזקים בלחץ רב מאוד ו/או בדבק – לא הצלחתי לחלץ אותם משם. גם המגנטים המלבניים המפתים בפנים המעטפת מוחזקים בדבק חזק, ורק ממס שאין לי יוכל להוציא אותם. המנוע עצמו יפה, אך לא ממש ידידותי למייקרים.
עוד כמה ברגים, ואפשר לשחרר את מארז הסוללות. הקונקטור בינו לבין הלוח הראשי מסתתר איפשהו בתוך הציר החלול. יש עוד שני לוחות לדים שקרובים לציר, וכמובן לחצן ההפעלה והקונקטור לטעינת הסוללה. לכולם אפשר למצוא שימוש: יום אחרי הפירוק, הבן הקטן ביקש ממני לסדר עיניים מאירות ל"רובוט" שהוא הכין מקופסאות קרטון. לוחות הלדים מימין למטה בתמונה זכו לכבוד. יש ללוחות האלה יותר משני חוטים, לשליטה בקבוצות נפרדות (לפעמים גם בצבעים נפרדים) של לדים. ממארז הסוללות אפשר לחלץ, אם אני זוכר נכון, 16 סוללות נטענות 18650 – אבל שוב, זה פירוק מסוכן ביותר. נגיעה אחת לא-נכונה עם מברג או קאטר ואתם תתחרטו שבכלל התחלתם. בכל אופן, אם ההוברבורד לא היה בשימוש ממושך שהחליש משמעותית את הסוללות, מדובר באוצר קטן.
ניגש ללוח הראשי. המעבד שעליו הוא מדגם STM32F103RCT6 המפורסם, ויש שם המון קבלים שאפשר לחלץ לשימוש חוזר – אם לא אכפת לכם שנותרו להם רגליים קצרות מאוד. שימו לב רק שבקבלים האלה עוד יש מטען. מצאתי גם ארבעה נגדי 0.007 אוהם SMD גדולים (כן, שבעה מילי-אוהם, וזה לפי הסימון כי מולטימטר רגיל לא מספיק רגיש כדי למדוד ערכים כאלה). הם יכולים לשמש shunt resistors למדידת זרמים משמעותיים. אלה, ועוד באזר אחד, היו הדברים המעניינים בצד העליון של הלוח.
בצד התחתון של הלוח, אחרי שהברגתי החוצה את גוף הקירור הגדול שכיסה את מה שרואים בתמונה הבאה, יכולתי לגשת להלחמות של הקבלים כדי לנתק אותם, וכן לשנים-עשר טרנזיסטורי STP110N7F6 – אלה הם N-Ch שמיועדים לעד 68V ו-110 אמפר(!), בעלי התנגדות נמוכה בטירוף. ככל הנראה זהו דגם ישן שכבר לא מיוצר, אך ניתן עוד לקנות כאלה, בסביבות דולר ליחידה. אחלה רכיבים למשחקים ופרויקטים. על הלוח היה גם טרנזיסטור דרלינגטון TIP127 אחד, למי שרוצה.
הלוחות הצדדיים היו זהים זה לזה. יש עליהם footprint לא מאוכלס, צמוד לאנטנה ב-PCB, שנראה שמיועד למודול בלוטות' (פיצ'ר שקיים בהוברבורדים מפונפנים יותר) המיקרו-בקר הוא מדגם GD32F130, "תואם" מפורסם מבית GigaDevice למיקרו-בקרי STM32, והג'וק הקטן יותר שלידו הוא MPU-6050 המוכר, שמזהה את ההטייה של הלוח ומספק את הנתונים החיוניים לאלגוריתם הייצוב וההנעה של ההוברבורד. חוץ מהם יש שני מייצבי מתח מיושנים ומשעממים, קבל, החיישנים האלקטרו-אופטיים וכמה רכיבים פסיביים.
זה מה שאפשר למצוא, אם כן, בתוך הוברבורד פשוט וזול בן חמש או שש, מן הסתם עם וריאציות קלות בין דגם לדגם.
כיצד יש לפרק סוללות כאלה ממכשירים ישנים בצורה בטוחה?
קודם כל כדאי להכיר (מהאינטרנט, למשל) את המבנה הפנימי של מארזים כאלה, כדי לדעת באילו אזורים יש סכנה גדולה יותר לעשות קצר. דבר שני, לעבוד כמה שאפשר עם כלים לא מוליכים – אם צריך נניח להפעיל לחץ באיזו פינה, אז עם חתיכת פלסטיק או עץ. והכי חשוב, כל חלק מתכתי בפנים שנוגעים בו (בדרך כלל אלה יהיו כבלים או פסי מתכת בין סוללות), לוודא בקפדנות שכלי העבודה יציב ונוגע לאורך כל הזמן, מכל הצדדים, אך ורק בחלק האחד הזה. לדוגמה, אם בקונקטור של מארז יש שני כבלים, אדום ושחור, לא לחתוך אותם בו-זמנית עם קאטר! וכמובן, כל סוללה או קבוצת… לקרוא עוד »