אי אפשר לאסוף ג'אנק לנצח בטענה ש"בטח יהיה לזה שימוש פעם" – פה ושם צריך לשבת ובאמת לעשות משהו כדי להצדיק את כל המגירות והארגזים המלאים. כך נולדה מפלצת הכלאיים שאני מכנה בשם "מנורת השאריות"…

הרעיון נולד ממסך של מערכת מולטימדיה לרכב. המערכת היתה מקולקלת לחלוטין, והחיבורים של המסך היו עדינים מכדי לעשות לו Hacking מעניין כלשהו (לפחות מבחינת היכולות והכלים שלי). עם זאת, היו לו גם שני חוטים למתח, ואחרי שהורדתי את השכבות והפילטרים שבחזית המסך וחיברתי אליו אספקת חשמל במתח 12V הסתבר שמקור האור עדיין פועל היטב. המסך הפך למשטח מואר אחיד, בעוצמה דומה לזו של מנורת שולחן. אז למה לא להפוך אותו למנורת שולחן?

הזרוע של המנורה היא חלק ממעמד אוניברסלי לרכב לסמארטפונים וטאבלטים. מעולם לא השתמשתי במעמד המגושם הזה – קיבלתי אותו פעם בטעות מאתר דיל אקסטרים ולא היה לי מה לעשות איתו עד היום. הסתבר שאם מסלקים את החלק שמחזיק את הטאבלט, נשאר משהו שמתאים בדיוק להשחלה של שני שיפודי עץ רחבים זה לצד זה, ואפשר להצמיד אליהם איכשהו את המסך.

הוואקום שבתחתית הזרוע לא הצליח להיצמד היטב לשולחן העבודה, והמשקל של המסך הוסיף לחוסר היציבות. כדי להתגבר על כך הוספתי למנורה בסיס כבד ממתכת צבועה, שמקורו בג'ויסטיק עתיק ל-PC שמצאתי פעם שבור ומקולקל. מלבד יתרון המשקל, משטח המתכת עצמו חלק מאד ואחרי ניקוי יסודי הוואקום תפס אותו בחוזקה.

ברוח המייקינג הוספתי לבסיס מטריצה קטנה לניסויים, ובעזרתה מועבר גם החשמל, שמגיע בינתיים מספק כוח ישן של מחשב אישי, דרך חוטים רגילים אל המסך/מנורה.

ללא ספק, יש מנורות שולחן הרבה יותר יפות (ונוחות) מזו, אבל להשמשה של חלקי הפסולת האלה יש ערך בפני עצמה והמחיר די משתלם – אפילו בשקלול זמן העבודה. חוץ מזה, לאף אחד אחר בעולם אין מנורה כזו… 🙂