באחד הפרויקטים שאני עובד עליהם לאחרונה, המיקרו-בקר התבקש ליצור לעצמו מספר זיהוי ייחודי לפי פקודה, ברמת אקראיות גבוהה מספיק כדי שמספרים "כפולים" יהיו נדירים גם במערכת שכוללת הרבה מיקרו-בקרים כאלה. מאיפה משיגים ביטים אקראיים כדי "להתניע" את מחולל המספרים הפסודו-אקראיים, ומה עושים כשהמחולל עצמו נותן לנו מעט מדי אפשרויות?
פרויקט קטן ונוסטלגי זה מחזיר אותנו אל סרטי הקונג-פו המביכים של שנות השבעים והשמונים, שבהם כל מכה – למעשה, כל תנועה מהירה של הלוחם – השמיעה רעש צליפה אדיר. טאפפשששש!
משרד החינוך שולח את ילדי בית הספר היסודי ללמוד תכנות בסביבת פיתוח מבוססת-רשת, שבה מנסים לגרום לקוף מצויר לאסוף בננות מצוירות. האם זו אכן שיטה יעילה? בתור מישהו שלמד לתכנת לפני שהייתה בכלל רשת, הנה ההתרשמות שלי מהקוף המפורסם.
האם אפשר לנסח אלגוריתם לקריאה של מקודד סיבובי, שפותר לגמרי את בעיית ה-Bounce מצד אחד, ומצד שני לא נופל בפח של היפוך כיוון הסיבוב כפי שקרה לאלגוריתם הקודם שלי?
הפרויקט שלכם זקוק לתקשורת RF אמינה לטווח קצר, בעלות אנרגטית סבירה? המודול HC-11, שמבוסס על השבב CC1101 של TI, עשוי להוות פתרון נוח וזול יחסית. הנה כמה פרטים והוראות שימוש בסיסיות.
בחינה של האותות שמתקבלים ממקודד סיבובי פשוט (Rotary encoder) הראתה שכאשר פיני הפלט שלו עוברים בין מצבים, קפיצות המתח האקראיות (Bounce) יכולות להיות קצרות מאוד או ארוכות מאוד, בהתאם למהירות הסיבוב של המקודד – עד כדי אי יכולת להבדיל בין קפיצה כזו לבין אות לגיטימי. האם אפשר ליצור קוד שיתגבר על כך וייתן לנו קריאה מדויקת של הסיבובים על פני כל טווח המהירויות?