במסגרת בולמוס של עיצוב והדפסה בתלת-ממד, החלטתי ליצור גם מגן אבק לעיניות של המיקרוסקופ שלי, שיחליף את שקית הניילון המכוערת והוותיקה ששימשה עד כה בתפקיד. הנה לפניכם התהליך והתוצרים.
מאז שהתחלתי ללמד את הנושא בבית הספר, מצאתי את עצמי מעצב ומדפיס הרבה יותר דגמים בתלת ממד גם באופן פרטי, בין אם בשביל לבדוק טכניקות לקראת שיעורים, או חפצים שימושיים. בשלב מסוים אף שקלתי להצטייד במדפסת נוספת במסגרת מבצעי העונה, אך השכל הישר ניצח ובמקום זה תיחזקתי את זו שכבר יש לי ושדרגתי אותה קצת עם מאווררים שקטים שקניתי בעבר. החיפוש אחר המאווררים האלה בבלגן שעל שולחן העבודה הציף את הצורך לעשות קצת סדר, ואחד מהדברים שקפצו לעין היה השקית המגושמת שבה כיסיתי עד היום את עיניות המיקרוסקופ כדי להגן עליהן מאבק כשהוא לא בשימוש. האם אוכל ליצור משהו אלגנטי יותר?
שתי הדרישות מהמגן (חוץ מההגנה בפני אבק כמובן) היו קודם כל תפעול קל, ודבר שני, שהמגן יהיה תמיד תלוי או מחובר למיקרוסקופ באיזשהו אופן, כדי שלא יתפוס מקום על השולחן ויאבד בבלגן הכללי. הרעיון הראשון היה מין מבנה דמוי יעה, שבזמן השימוש במיקרוסקופ אפשר לתלות על הצינור האנכי שמיועד למצלמה – אותה כבר טמנתי במגירה מחוסר שימוש. אפילו עיצבתי דגם במחשב, אך תוכנת הסלייסר אמרה שהדפסתו תדרוש שעות רבות מדי לטעמי, ועדיין לא הייתי שלם עם התלייה על הצינור, כי משיכה לא-זהירה עלולה בקלות להסיר פקק שנמצא בקצהו. בתמונה למטה אפשר לראות טיוטות על הנייר של היעה הזה, ומתחת להן אחד מהכיוונים הבאים שעליהם חשבתי.
הכיוון הזה היה מעין מכסה על ציר, אחד לכל עינית, שמעוגן לצינור של העינית עצמה באמצעות תופסן שגם הוא מודפס. אבל איך לתכנן את החלקים כך שהעסק יהיה מודולרי ואמין, ושהתופסן לא יחליק ויסתובב על הצינור בגלל חוסר האיזון במשקל? מכסה משותף לשתי העיניות יפתור את הבעיה האחרונה הזו, וגם יחסוך לי תפעול של שני מכסים נפרדים כל פעם. כך נולד הרעיון של שני תופסנים, שבתוכם מושחל ציר יחיד של מכסה אחד רחב. ההשחלה של הציר תיעשה בזמן ההרכבה בשטח, לא כחלק מההדפסה. בשלב ראשון הדפסתי תופסן בלבד, כדי לוודא שהוא מחבק היטב את צינור העינית:
כפי שרואים בתמונה, התופסן התאים, אבל ה"גשר" שלו, שאמור להחזיק את הציר, היה דק מדי ונשבר בטעות בלחיצה. באיטרציה השנייה עיביתי את הגשר הזה, והדפסתי גם את המכסה:
לדגם הזה היו שתי בעיות. ראשית, הגשר היה גבוה מדי, אז הציר החליק בו מעלה ומטה בחופשיות, מה שפגע בקלות הפתיחה והסגירה של המכסה. שנית, בגלל מדידות רשלניות שלי, המרחק בין הציר למגיני האבק היה קצר מדי במיליטר או שניים, אז הם נתקלו בשוליים העליונים של העיניות ולא "נסגרו" עד הסוף. חזרתי לתוכנת המידול, הוספתי לפנים הגשר בליטה זעירה שתעצור ותחזיק את הציר במקום הנכון, ומתחתי את הכיסוי לאורך הנדרש.
כעבור חמש שעות ברוטו של הדפסה כל החלקים היו מוכנים, ופעלו ביחד בצורה מושלמת כפי שניתן לראות בתמונה הבאה. אפשר לשפר את התופסנים עוד קצת על ידי הרחבת הגשר לצדדים, כך שהתופסן לא יוכל להסתובב אפילו קצת ימינה או שמאלה כפי שקורה כרגע, אבל התרשמתי שזה לא מפריע כלל לשימוש, אז הנחתי לזה – לפחות בינתיים.
